ההשפעה העיקרית על צורת הלג'ולה הקלאסית היא ככל הנראה סכין האבזם ההיספני של ספרד האנדלוסית, "הנבג'ה". הלגיולה תוכנן לראשונה בשנת 1829 על ידי ז'אן-פייר קלמלס. הצורות הקדומות ביותר של סכין הלגיולה היו בעלות להב ישר וטופלו, מה שמכונה סריג הלגיול; נראה כי הלגיאולה הקלאסית דמוי הנבג'ה פותחה בסביבות 1860. לליטויולה קלמיטס היה "חצי מנעול" על הלהב בו הקרנה קטנה בקצה הצאצאים (mouche) מפעילה לחץ על כניסה מקבילה בעקב. להב כאשר הסכין פתוחה; זו, ולא מערכת הנעילה המלאה של הנבג'ה, נותרה תכונה קבועה בסכינים של לאגיולה לאחר מכן ועד היום. נדידות עונות של רועים ורועי בקר בין ספרד קטלונית לדרום צרפת בקיץ ובחורף הציגו את הנבג'ה לצרפת. העיצוב הערבו-היספני של הנבג'ה אוחד עם זה של סכינים מתקפלות מקומיות המיוצגות על ידי דפוסים ישנים יותר כמו "הלגיאול דרייט" ו"קפוצ'אדו". התוצאה הפכה ללאגולה הקלאסית. בשנת 1840 התווסף לכמה דפוסי הסכין של הלגיול הגריל או הטראקר הראשון (מכשיר כירורגי המשמש לניקוב חללי גוף והפגת סבלם של בקר ובעלי חיים אחרים עם נפיחות). בשנת 1880 החלו כמה דגמים של הלג'יולה עם חולץ פקקים, בתגובה לדרישות מבעלי הברים באוברן, ומסעדות בפריס.
